לבחור מחדש
בתקופה האחרונה נדמה שכולם מדברים על בחירות.
במי נבחר, מה נבחר, ולאן כל זה הולך.
ובמקביל מגיע ראש השנה, עם כל המטען שלו - סיכומים, התחלות, כוונות, מחשבות על מה אנחנו רוצות לקחת איתנו ומה אולי הגיע הזמן להשאיר מאחור.
ובתוך כל הדבר הגדול הזה אני מוצאת את עצמי חושבת דווקא על הבית.
אולי כי גם הבית שלנו הוא, בסופו של דבר, אוסף של בחירות. חלקן התקבלו באופן מאוד מודע, וחלקן פשוט הצטברו עם השנים. רהיט שעבר איתנו מדירה קודמת, ארון שנשאר במקום כי הוא תמיד היה שם, פינת אוכל שהפכה בהדרגה לאזור אחסון, חדר שתוכנן לשלב אחר בחיים, חפצים שקיבלנו, שמרנו, התרגלנו אליהם.
לא כל מה שנמצא אצלנו בבית נמצא שם כי בחרנו בו עכשיו. לפעמים הוא פשוט המשיך איתנו.
וזה מעניין, כי כשאנחנו מדברות על בחירות בעיצוב, המחשבה הראשונה הולכת כמעט תמיד לדברים
שאנחנו קונות או בוחרות מבחינה אסתטית: צבע לקיר, ספה, ריצוף, תאורה.
אבל בעיניי הבחירות המשמעותיות יותר מתחילות הרבה לפני זה.
הן מתחילות בשאלה הרבה יותר בסיסית:
איך אנחנו באמת רוצות לחיות כאן.
הבית הוא לא רק מה שבחרנו לקנות
אם חשוב לנו לאכול יחד - האם הבית באמת מאפשר לזה לקרות?
אם חשוב לנו שקט - האם יש בו מקום אחד שלא עמוס בחפצים, מסכים ומשימות?
אם אנחנו אוהבות לארח - האם יש סביבנו מרחב שמזמין אנשים להתקרב?
אם אנחנו אומרות שאנחנו רוצות פחות עומס - למה אנחנו ממשיכות להכניס עוד?
המרחב שלנו מספר הרבה מאוד על סדרי העדיפויות שלנו.
לפעמים אפילו יותר ממה שנעים להודות.
לפעמים התחדשות מתחילה דווקא בפרידה
אנחנו רגילות להסתכל על חלל ולשאול מה חסר בו, איזה כיסא עוד צריך, איזו תמונה לתלות, מה אפשר לשים בפינה הריקה. אבל לפעמים השאלה היותר מעניינת היא דווקא מה כבר לא צריך להיות כאן.
לא מתוך מינימליזם קשוח ולא מתוך אידיאולוגיה של בית ריק. אלא מתוך ההבנה שלא כל דבר שהיה נכון לנו פעם עדיין שייך לחיים שלנו עכשיו. יש חפצים ששייכים לגרסה קודמת שלנו, לתקופה שבה גרנו לבד, לילד שכבר גדל, לסגנון שפעם אהבנו או להרגל שכבר השתנה. לפעמים השינוי הכי גדול בבית מתחיל דווקא בהחלטה שקטה להיפרד ממשהו.
ויש גם את הדברים שאנחנו בוחרות להשאיר ריקים. בעיניי, גם זו בחירה עיצובית.
בעולם שבו כל קיר אמור לקבל תמונה, כל פינה “דורשת טיפול” וכל משטח מחכה לאביזר נוסף, יש משהו כמעט רדיקלי בהחלטה לא להוסיף.
להשאיר קיר ריק, לתת לחומר טבעי להישאר כמו שהוא, לא להחליף משהו שעובד רק כי הוא כבר לא חדש,
ולא להכניס הביתה טרנד שלא באמת מדבר אלינו. לפעמים לא לעשות דורש יותר ביטחון מאשר לקנות עוד משהו.
מקום הוא משאב.
כשאנחנו נותנות למשהו מקום בבית, אנחנו נותנות לו נוכחות בחיים שלנו.
שולחן גדול אומר משהו על הרצון לשבת יחד. כורסה ליד חלון יכולה לבטא רצון קטן לקרוא יותר.
משטח עבודה פנוי במטבח יכול להיות ההבדל בין בישול נעים לבין עוד משימה מעיקה.
פינת יצירה נגישה לילדים הופכת יצירה לחלק מהחיים עצמם, ולא לפעילות שצריך לארגן במיוחד.
במובן הזה, המקום שאנחנו נותנות לדברים בבית הוא גם המקום שאנחנו נותנות להם בחיים.
גם הבחירות הכי קטנות במרחב יכולות לתמוך בחיים שאנחנו רוצות.
והן גם יכולות להפריע להם.
הבתים שאנחנו ממשיכות לשאת
האמן הקוריאני Do Ho Suh עוסק הרבה מאוד ברעיון של בית.
באחת מסדרות העבודות המזוהות איתו הוא יוצר העתקים של בתים וחללים שבהם חי לאורך השנים, בגודל כמעט אמיתי, מבד שקוף ועדין.
דלתות, מסדרונות, חלונות ופרטים קטנים של אדריכלות מופיעים שם, אבל הבית כבר לא מרגיש מוצק.
הוא כמעט זיכרון, משהו שאפשר לקפל, לשאת, להעביר ממקום למקום.
אני אוהבת את העבודות האלה כי הן מזכירות לי שבית הוא אף פעם לא רק המבנה שבו אנחנו חיות כרגע.
אנחנו סוחבות איתנו בתים קודמים.
את בית הילדות, את הבית של ההורים, את הדירה הראשונה שלנו.
אבל יותר מהכל את ההרגלים שגדלנו בתוכם. את הרעיונות שלנו לגבי מה “נכון”, מה “מסודר”, מה “יפה”, ואיך בית אמור להיראות.
אולי זאת אחת השאלות הכי מעניינות שאפשר לשאול על הבית:
מה מתוך מה שנמצא כאן בחרתי באמת, ומה פשוט המשיך איתי?
לא להתחיל מחדש. לבחור מחדש.
ראש השנה תמיד גורם לנו לדבר על התחלות. אבל בעיניי, התחלה לא חייבת להיות משהו דרמטי.
לא צריך לשפץ את כל הבית. לא צריך לקנות הכול מחדש. ולא צריך להחליט שמעכשיו אנחנו “אנשים מסודרים”.
אפשר פשוט להתהלך בבית ולשאול:
האם אני עדיין בוחרת בזה?
האם זה עדיין נכון לי?
האם המקום הזה מתאים לחיים שלנו היום?
והאם יש משהו שאני רוצה לתת לו יותר מקום השנה?
אולי זו פינת אוכל שבאמת משתמשים בה. אולי פחות חפצים. אולי יותר אור. אולי מקום ליצור. אולי מקום להיות לבד.
אולי פשוט קצת יותר שקט. כי עיצוב, בעיניי, הוא לא רק לבחור איך הבית ייראה.
הוא לבחור איך אנחנו רוצות לחיות בתוכו.
ואולי זאת יכולה להיות נקודת הפתיחה שלנו לשנה החדשה:
לא לשאול מה עוד צריך להכניס הביתה.
אלא לעצור מול מה שכבר נמצא כאן ולשאול -
הייתי בוחרת בזה שוב?
בסטודיו שלי הליווי מתחיל כבר משלב הסקיצה הראשונית, התאמת קונספט עיצובי ועד המעבר
לבית שלכם. אשמח להכיר אתכם ולהיות חלק מהמסע שלכם.
Comments