איך אני אוהבת את התקופה הזאת בשנה.
שדות החיטה הצהובים שצמחו פרא במרץ אפריל מתכנסים לקוביות קוביות מאורגנות ומסודרות למשעי.
האויר מתייבש ורוח נעימה מלטפת בשעות אחר הצהריים. נעים לשבת בחוץ, אני מרגישה אסופה יותר אחרי החורף.
להבדיל מכל שאר החגים, חג השבועות הוא חג שקודם כל קשור לטבע, לחקלאות ולעבודת האדמה.
זה לא סוד שעם השנים והקדמה אנחנו מוצאים עצמינו מתרחקים יותר ויותר מהאדמה. נשאבים למשרדים גדולים יותר שמוארים בפלורוסנטים בוהקים יותר, בוהים במסכים מרבית שעות היממה.
והטבע, איפה?
אז זהו, שהוא תמיד כאן. ולנו הבחירה מתי ואיך להתבונן בו.
אולי נחליט שיוצאים לקמפינג משפחתי בסופשבוע? אולי ניקח את הילדים לים אחר הצהריים?
או אפילו נעשה פיקניק ספונטני בחצר הבית (ואם אין חצר אז בפארק הקרוב)?
ברגע שנאפשר לעצמינו להיות בנוכחות מוחלטת בטבע (טלפונים בצד. העבודה תחכה, הווטאצפים ימתינו) אולי אפילו נצליח להכניס חלק מהטוב הזה אל הבית שלנו ואל השגרה היומיומית, שיכולה להיות לעיתים שוחקת.
אולי אפילו נצליח לעצב את החיים שלנו ולא רק את הבתים שלנו. וכמה אושר זה יתן!
כי עיצוב פנים אמיתי מתחיל בבפנוכו שלנו.
איזה דברים אנחנו מבקשים להכניס אל ביתנו? איזה ערכים? איזה תחושות? איזה שיח יתרחש בין הקירות? ואיזו השראה אנחנו יכולים לשאוב מהטבע לכל אלה?
אחד הדברים היפים בטבע זה שהוא מה שהוא. הוא לא מושפע מטרנדים, רק מעונות השנה, מהירח ומהשמש. הוא לא מתיימר להיות משהו אחר.
כשאנחנו שוהים יותר זמן בטבע קורה משהו קסום באופן טבעי - אנחנו ניזונים ממה שיש. בלי גירויים, בלי שינויים אקטיביים.
אנחנו ברגע.
וכשאנחנו ברגע אנחנו יכולים לשחרר מעט את המרדף לשלמות ואולי אפילו למצוא רוגע אמיתי, כזה שמגיע מהלב.
כתבתי פה כבר בעבר על הוואבי סאבי (פילוסופיה יפנית עתיקה המבקשת למצוא את היופי שבחוסר השלמות) ועל הקשר שלה לעיצוב פנים. ככל שעובר הזמן אני מגלה שהפילוסופיה הזאת פוגשת אותי במגוון תחומי חיים.
לאט לאט אני מצליחה להרפות מהמרדף המתיש ולהיות שלמה ומאושרת עם מה שיש לי.
אבל רגע. איך הכל מתחבר לחג השבועות?
לפני יותר מעשור עשיתי שנת שירות בקיבוץ הרדוף, אשר אנשיו מקיימים אורח חיים אנתרופוסופי.
גרתי בקומונה עם שינשיניות נוספות ועבדתי בפנימייה, בבית שחיו בו 9 ילדים וילדות.
אחד הדברים הראשונים שתפסו אותי בבית היה פינת הטבע הקטנה שניצבה לה על מדף מעץ מלא בסלון הבית.
היא היתה מכוסה בדי משי וקטיפה בגווני העונה, שיצרו כמו מעין תמונת רקע מלאה של עונת השנה הנוכחית. היו בה דמויות של חיות, גמדים, ליקוטים שונים של זרעים, עלים ושיבולים.
הפינה היוותה לילדים מקום בו ניתן לעקוב אחר מעגל הטבע ועונות השנה, מעין שער שאיפשר לחוץ להכנס פנימה. הפינה נשמה והשתנתה מעת לעת. לאורך השנה הילדים התרגשו להוסיף אבן או אוצר שהם אספו באחד הטיולים.
פינת קסם.
"החג הלבן" קבל אצלי מזמן כותרת חדשה: "חג הטבע". משום שהטבע מבקש שנחגוג אותו בתקופה הזאת של השנה.
זהו זמן מעולה לטייל ולאסוף מתנות מהטבע: שיבולים, זרעי תורמוסים, עלים יפים ועוד.
את האוצרות שמצאתם תוכלו להכניס הביתה וליצור פינת טבע משלכם.
מעבר לזמן האיכות שיווצר סביב הפינה, תתרגשו לגלות כמה הטבע הוא דבר מרגש ומחבר- לכם ולילדים.
בסטודיו שלי הליווי מתחיל כבר משלב הסקיצה הראשונית, התאמת קונספט עיצובי ועד המעבר
לבית שלכם. אשמח להכיר אתכם ולהיות חלק מהמסע שלכם.