הדירה הקטנה הזו נמצאת בתוך בניין לשימור, ומשקיפה אל חניון בטוני, עירוני ומחוספס.

דווקא הנוף הזה הפך לנקודת המוצא של התכנון.

במקום לנסות להסתיר את האלמנטים הגולמיים של המבנה, בחרתי לעבוד איתם ולהפוך אותם לחלק מהשפה העיצובית.

תקרת הבטון נשארה חשופה, העמוד קיבל גוון חלודה, והחומריות כולה המשיכה את האופי התעשייתי שמגיע מבחוץ-

אבל בתוך מעטפת הרבה יותר מדויקת, אלגנטית ומעוצבת.

במטבח נכנס שיש פראי ודומיננטי, לצד קווים שחורים עדינים ונגיעות אפרסק שמכניסות רכות וחום.

החיבור בין החומרים יצר חלל עם אופי ברור, בלי להפוך אותו לקשוח או כבד מדי.

גם החדרים ממשיכים את אותה שפה, אבל בפרשנות רגועה ורכה יותר.

שם הכנסתי יותר שקט, טקסטיל וגוונים נעימים, כדי לאזן את החספוס של הבטון והמתכת ולתת תחושה עוטפת וביתית.

​

כך נולדה דירה תעשייתית־מודרנית שלא מנסה להתנתק מהסביבה שלה, אלא לוקחת את מה שיש בחוץ והופכת אותו לחלק מהסיפור של הבית-

זו דירה לאנשים שאוהבים את הקצב, היציאה, את העיר אבל צריכים מקום אחד שקט לנחות בו בסוף היום.