כבר בתחילת התכנון היה ברור שהאור יהיה אחד השיקולים המרכזיים בדירה הזאת.

מדובר בדירת מרתף קטנה, ולכן היה לי חשוב להסתכל על כל אלמנט בחלל ולשאול לא רק מה הפונקציה שלו,

אלא גם איך הוא משפיע על תחושת הפתיחות, על הזרימה ועל כמות האור שמגיעה פנימה.

במרכז הדירה היה קיר טלוויזיה שהמשיך כמעט עד המטבח והמקרר. הוא יצר חציצה משמעותית בחלל וחסם חלק גדול מהאור,

ולכן אחת ההחלטות הראשונות בתכנון הייתה לקצר אותו ולחשוב מחדש על כל האזור.

במקומו תכננתי מערכת נגרות אחת שמרכזת בתוכה כמה פונקציות חשובות במיוחד בדירה קטנה: מזנון לסלון, שולחן עבודה וארון בגדים.

את ארון הבגדים בחרתי להוציא מחדר השינה, שהיה קטן מכדי להכיל אותו בנוחות, וכך לנצל טוב יותר את החלל המרכזי.

מאחורי שולחן העבודה, תכננתי מחיצה מלייסטים של עץ. היא יוצרת מיסוך עדין בין האזורים, אבל עדיין מאפשרת לאור לעבור ולחלל

להישאר פתוח וזורם.

החומריות בדירה ממשיכה את אותה מחשבה.

רציתי ליצור מקום שקט, פשוט ולא עמוס, עם הרבה חומרים טבעיים, עץ בגימור כמה שיותר טבעי, טקסטיל, שטיחים ובדים רכים.

עיצוב הדירה מושפע מרוח הוואבי־סאבי - תפיסה יפנית שמוצאת יופי בפשטות, בטבעיות, בחוסר השלמות ובחומרים שמרגישים אמיתיים

ולא מלוטשים מדי.

במקום למלא כל קיר וכל פינה, בחרתי להשאיר מקום גם לריק.

לתת לאור לעבור, לחומרים לנשום, ולדירה הקטנה הזאת להרגיש שקטה, נעימה והרבה יותר מרווחת ממה שהמטרים שלה מספרים.